משרד עורכי דין 

יעקב לאה ו ... רחל  –  צוואה הדדית בכתב יד

סיפור המעשה - יעקב ולאה היו זוג לתפארת. האהבה שררה ב"קינם" כבר כשלמדו בבי"ס תיכון קלעי בגבעתיים. הם בקושי עמדו בפרידות הכפויות בצבא, ונישאו מיד לאחר מכן. ההורים עזרו קצת,  המשכנתא – גם, וכך הם הצליחו לקנות את דירתם הראשונה בעיר.
שניהם עבדו קשה, וגידלו בדירה שלושה ילדים מקסימים. מידי פעם בפעם הם שקלו לעזוב את הדירה, לטובת בית על הקרקע באחת הערים הסמוכות, אבל לאה תמיד אמרה שלא תרגיש שם בבית...
כמה גדולה היתה השמחה כשמצאו סוף סוף יעקב ולאה את מבוקשם, בדמותה של דירת-גן ההולכת ונבנית באחד המגדלים החדשים בעיר. "אמנם לא בית על הקרקע, אבל על זה בדיוק חלמתי ..." לאה התבוננה בהערצה באדניות התבלינים שלה, ובעצי הפרי הננסיים...  "ואיזה מזל שאפילו לא היינו מוכרחים למכור את הדירה בגבעתיים, ככה יהיה לנו משהו לתת לילדים בתחילת דרכם"...

בתוך שנה אחרי המעבר לדירה החדשה, התגלתה אצל לאה, לא עלינו, "המחלה" – כמו שהיא קראה לה. תחילה היו כולם אופטימיים. "אל תדאגו אני אנצח אותה" הבטיחה לאה לבני המשפחה ולחברות.       והיא אמנם ניצחה בסיבוב הראשון.   וגם בשני – אבל עם פחות כוחות, ופחות אופטימיות.   זה היה השלב שבו הציעה לאה ליעקב לעשות צוואה.  יעקב, שאהב כל כך את לאה, לא היה מוכן לשמוע על כך.   "את הרי תחלימי", הוא אמר, "איזה צורך יש לנו בצוואה ?!"   "אתה יודע מה, לא צריך אפילו ללכת לעו"ד", ניחמה אותו לאה, "שמעתי פעם הרצאה, שדי אפילו לכתוב צוואה בכתב יד, העיקר שנדאג זה לזו ...
אמנם הילדים שלנו מקסימים, אבל קראתי פעם איזה ספור מצמרר... אז שלא נדע מצרות!".  "תשכחי מזה ! הכל יהיה בסדר", סיכם יעקב את הדיון.   אך כשהתחיל הסיבוב השלישי של "המחלה", הוא נכנע.   ערב אחד, כשלאה נותרה ללא כוחות, היא הכתיבה ליעקב נוסח צוואה "מהזכרון", ויעקב כתב בכתב ידו: "אנחנו יעקב ולאה, מורישים את כל רכושנו זה לזו"...  "הוסף נא תאריך", הורתה לאה ליעקב,  "ושנינו צריכים לחתום".  וכך היה.

בימי השבעה של לאה היה יעקב המום מצער.  רחל חברתה הטובה של לאה (גרושה), נשארה מידי פעם, כדי לעזור.  אחרי השבעה היא נשארה מידי פעם, כדי לנחם.  בשלושים, היא כבר עברה לגור עם יעקב בדירת הגן (בדיוק נסתיימה תקופת השכירות של דירתה בר"ג...)  עתה זה היה תורם של הילדים להיות המומים.

"מוכרחים ללכת לעו"ד להתייעץ", הציע הבן הבכור אסף.  "זה לא יעזור" אמרה הבת האמצעית דגנית, הרי אמא סיפרה לנו שהיא ואבא עשו צוואה, שבה הם משאירים הכל אחד לשני"... "לא מספיק שהלכה לנו אמא", יבבה אורלי, הבת הצעירה, "לפי העיניים המאוהבות שאבא תולה ברחל, הלכה לנו גם הדירה בגבעתיים ..."  מוכרחים להתיעץ עם עו"ד – קיבל אסף החלטה מיידית.

כשהם הגיעו אלי, לא היתה בידיהם הצוואה. "אתם בטוחים,  שההורים לא הוסיפו בצוואה איזו הוראה המגנה עליכם ?", שאלתי אותם.   "אני בטוחה" השיבה דגנית. "ראיתי פעם אחת את הצוואה, כולה - שני משפטים שאבא כתב ..."   "מי כתב ?!?"  שאלתי אותם (כשאני מתחילה לראות את האור בקצה המנהרה...) "כל הצוואה כתובה בכתב ידו של אבא שלכם?! ".   "כן" השיבה דגנית, "אבל שניהם חתמו".   "אם כך, אתם מסודרים ..." עניתי לה. "הצוואה איננה תקפה".  צוואה תקפה צריכה להיות כתובה כולה ביד המצווה, ובנוסף לכך נושאת תאריך וחתימה בכתב ידו... 
טוב היה כמובן, אילו ההורים היו מתייעצים לפני כתיבת הצוואות עם עו"ד, אבל בנסיבות האלה, עדיף שזה המצב ... !

מה צריך היה לעשות ?
צוואה, מסודרת, המגנה מצד אחד על זכויותיו של בן הזוג, לפחות בכל הקשור לדירת המגורים, ומצד שני מגנה על זכויות הילדים כיורשים של זכויות האם בדירה, לאחר פטירת האב, באופן שאיננו מאפשר לאב להעביר את זכויותיה המקוריות של האם בדירות - לבת זוג חדשה, וכן להכניס לצוואה הוראות השומרות על זכויות הילדים (בנסיבות מסויימות...), וזאת לפחות לגבי חלק מנכסי העזבון של לאה ...

ומה קרה ?
לאחר שהילדים סיפרו ליעקב על חוות הדעת המשפטית בקשר לצוואה שנחתמה - התעשת יעקב.  מצד אחד – הוא חתם על הסכם יחסי ממון עם רחל..., ומצד שני הוא חתם על הסכם חלוקת עזבון עם ילדיו, אשר בו אוזנו האינטרסים של כולם.